יום חמישי, 17 ביולי 2008
כל ישראל ח-(אי)ברים
בתור אחד שעומד לתרום בחודשים הקרובים כליה לבן משפחה, אני מפציר בכם לחתום על כרטיס אדי, ידעתם שבארץ שיעור החתומים הוא מהנמוכים בעולם? מה קרה לכל ישראל ערבים זה לזה?
תעשו לי טובה אישית, אם אתם עדיין לא חתומים היום זה קל מתמיד, כל מה שאתם צריכים לעשות זה קליק אחד על התמונה, להכניס את הפרטים בטופס מצד ימין של הדף ולחיצה על שלח.
אם אתם חוששים מבעיות הלכתיות אני מבטיח לכם שאם באמת העולם הבא קיים תקבלו על תרומת איברים המון נקודות זכות, נראה לכם הגיוני ש'אל מלא רחמים' יכעס עליכם על כך שהצלתם חיים? אם כן אז אולי כדאי לכם לחפש אל אחר לא?
קדימה, נו... קליק אחד, לא אחר כך, לא מחר! עכשיו, אחת ולתמיד!!!
אתם עושים את הדבר הנכון...
רק רגע
את הסרטון הבא ראיתי בבלוג המצוין The viral workshop והחלטתי ששווה להעלות אותו גם כאן.
אמנם זו פרסומת זרה אבל כמו תמיד היא רלוונטית גם אצלנו:
יום ראשון, 6 ביולי 2008
יומן רשת במרשתת
היומן רשת (בלוג) שלי לא היה שלם בלעדי הקובץ הזה...
מעניין במיוחד החלק שעוסק במרשתת (אינטרנט).
אשמח אם תשאירו תגוביות (טוקבקים) עם דעתכם על המילים האלו- מה יתפוס ומה יעלם בתהום הנשייה יחדיו עם השח- רחוק?
:-) חבל שאין לי כאן פרצופונים (אמוטיקונים)
הנה שוב הצרופה
שבוע טוב
יום ראשון, 29 ביוני 2008
הצריכה הגוברת והכדור הכחול
הסרט הבא הגיע אלי בדיוור של פרוייקט אגורה (שווה ביקור למי שלא מכיר) ועוסק בהשלכות הבלתי נמנעות של תרבות הצריכה שלנו על הסביבה ובסופו של דבר על העתיד של כולנו.
הסרט לא קצר (21 דקות) אבל מועבר בצורה רהוטה, קלילה ועם תרגום לעברית.
מה אכפת לכם? כולה 21 דקות ודוגרי? באמת הגיע הזמן שנתחיל לעשות משהו בנידון (ולא- למחזר בקבוקי פלסטיק זה לא מספיק)
צפיה נעימה:
יום שני, 23 ביוני 2008
לאהוב את החיים
הנה אחת חדשה קצת פחות מוכרת:
יום ראשון, 22 ביוני 2008
מוסר כליות 1
צער שאדם מרגיש לאחר שעשה מעשה רע, היתעוררות מצפונו של אדם.
"אֲבָרֵךְ אֶת יְהוָה אֲשֶׁר יְעָצָנִי אַף לֵילוֹת יִסְּרוּנִי כִלְיוֹתָי." (תהלים טז ז)
[מתוך ויקימילון]
מעניין למה קשרו אבותינו את הכליות דווקא למצפון? אני מניח שמן הסתם עדיין לא ביצעו ניתוחי השתלת כליה בתקופה שהפסוק הנ"ל נכתב ועדיין יש בו משהו קולע למצב שבו אני נמצא היום- או.קיי, אני רץ קדימה, נחזור כמה צעדים ונחבר אתכם, חבריי הדמיוניים, למה שקורה: אני נמצא בעיצומו של תהליך תרומת כליה לקרוב משפחה, (סלחו לי שאני לא מנדב יותר פרטים) התהליך הוא ארוך למדי שכן בניגוד לתרומת כליה מן המת שבה מבצעים בדיקת התאמה שטחית בלבד (סוג דם, מצב הכליה וכאלה) בתרומת כליה מהחי עורכים סדרה ארוכה של בדיקות התאמה רפואיות, בדיקות פסיכיאטריות, שיחות עם עובדת סוציאלית וועדות מאשרות.
הסיבה העיקרית להבדל בתהליך נעוצה בתשובה לשאלה המיתולוגית: "למה כלב מלקק לעצמו את הביצים?" אשר התשובה עליה לקוראים שבילו את 20 השנים האחרונות במסע טראנס גלקטי היא כמובן- כי הוא יכול. כשיש תרומה מן החי אפשר לבדוק מראש את מידת ההתאמה, לצפות סיבוכים אפשריים, לצמצם סיכונים וכמובן להגדיל את סיכויי ההצלחה. סיבה נוספת היא הרצון לוודא שאף אחד לא מכריח אותי/ משלם לי/ מפעיל עלי מניפולציות כדי שאסכים לעבור את התהליך- שכן, על אף שיש מליון דרכים לעקוף אותו החוק היבש אומר (ובצדק רב לדעתי) שתרומת איבר מהחי מותרת רק ממניעים 'אלטרואיסטים'.