כל ישראל ח-(אי)ברים

אמרתי לעצמי שאם כבר פרסמתי רשומה בנושא תרומת דם למה שלא אפרסם 'על הדרך' רשומה נוספת בנושא שקרוב מאוד לליבי- כרטיס אדי.
בתור אחד שעומד לתרום בחודשים הקרובים כליה לבן משפחה, אני מפציר בכם לחתום על כרטיס אדי, ידעתם שבארץ שיעור החתומים הוא מהנמוכים בעולם? מה קרה לכל ישראל ערבים זה לזה?
תעשו לי טובה אישית, אם אתם עדיין לא חתומים היום זה קל מתמיד, כל מה שאתם צריכים לעשות זה קליק אחד על התמונה, להכניס את הפרטים בטופס מצד ימין של הדף ולחיצה על שלח.

אם אתם חוששים מבעיות הלכתיות אני מבטיח לכם שאם באמת העולם הבא קיים תקבלו על תרומת איברים המון נקודות זכות, נראה לכם הגיוני ש'אל מלא רחמים' יכעס עליכם על כך שהצלתם חיים? אם כן אז אולי כדאי לכם לחפש אל אחר לא?

קדימה, נו... קליק אחד, לא אחר כך, לא מחר! עכשיו, אחת ולתמיד!!!

אתם עושים את הדבר הנכון...

רק רגע

את הסרטון הבא ראיתי בבלוג המצוין The viral workshop והחלטתי ששווה להעלות אותו גם כאן.

אמנם זו פרסומת זרה אבל כמו תמיד היא רלוונטית גם אצלנו:

יומן רשת במרשתת

צירפתי לרשומה (פוסט) זו צרופה (attachment)- קובץ pdf המכיל 61 מילים חדשות (חלקן יותר חלקן פחות) שהאקדמיה ללשון צרפה לשפה העברית.
היומן רשת (בלוג) שלי לא היה שלם בלעדי הקובץ הזה...
מעניין במיוחד החלק שעוסק במרשתת (אינטרנט).
אשמח אם תשאירו תגוביות (טוקבקים) עם דעתכם על המילים האלו- מה יתפוס ומה יעלם בתהום הנשייה יחדיו עם השח- רחוק?
:-) חבל שאין לי כאן פרצופונים (אמוטיקונים)
הנה שוב הצרופה

שבוע טוב

הצריכה הגוברת והכדור הכחול

הסרט הבא הגיע אלי בדיוור של פרוייקט אגורה (שווה ביקור למי שלא מכיר) ועוסק בהשלכות הבלתי נמנעות של תרבות הצריכה שלנו על הסביבה ובסופו של דבר על העתיד של כולנו.

הסרט לא קצר (21 דקות) אבל מועבר בצורה רהוטה, קלילה ועם תרגום לעברית.

מה אכפת לכם? כולה 21 דקות ודוגרי? באמת הגיע הזמן שנתחיל לעשות משהו בנידון (ולא- למחזר בקבוקי פלסטיק זה לא מספיק)

צפיה נעימה:

לאהוב את החיים

אפשר להגיד הרבה דברים רעים על קוקה קולה, מה שכן הפרסומות שלהם תמיד היו מעולות.

הנה אחת חדשה קצת פחות מוכרת:

מוסר כליות 1

מוּסַר כְּלָיוֹת:

צער שאדם מרגיש לאחר שעשה מעשה רע, היתעוררות מצפונו של אדם.
"אֲבָרֵךְ אֶת יְהוָה אֲשֶׁר יְעָצָנִי אַף לֵילוֹת יִסְּרוּנִי כִלְיוֹתָי." (תהלים טז ז)

[מתוך ויקימילון]

מעניין למה קשרו אבותינו את הכליות דווקא למצפון? אני מניח שמן הסתם עדיין לא ביצעו ניתוחי השתלת כליה בתקופה שהפסוק הנ"ל נכתב ועדיין יש בו משהו קולע למצב שבו אני נמצא היום- או.קיי, אני רץ קדימה, נחזור כמה צעדים ונחבר אתכם, חבריי הדמיוניים, למה שקורה: אני נמצא בעיצומו של תהליך תרומת כליה לקרוב משפחה, (סלחו לי שאני לא מנדב יותר פרטים) התהליך הוא ארוך למדי שכן בניגוד לתרומת כליה מן המת שבה מבצעים בדיקת התאמה שטחית בלבד (סוג דם, מצב הכליה וכאלה) בתרומת כליה מהחי עורכים סדרה ארוכה של בדיקות התאמה רפואיות, בדיקות פסיכיאטריות, שיחות עם עובדת סוציאלית וועדות מאשרות.

הסיבה העיקרית להבדל בתהליך נעוצה בתשובה לשאלה המיתולוגית: "למה כלב מלקק לעצמו את הביצים?" אשר התשובה עליה לקוראים שבילו את 20 השנים האחרונות במסע טראנס גלקטי היא כמובן- כי הוא יכול. כשיש תרומה מן החי אפשר לבדוק מראש את מידת ההתאמה, לצפות סיבוכים אפשריים, לצמצם סיכונים וכמובן להגדיל את סיכויי ההצלחה. סיבה נוספת היא הרצון לוודא שאף אחד לא מכריח אותי/ משלם לי/ מפעיל עלי מניפולציות כדי שאסכים לעבור את התהליך- שכן, על אף שיש מליון דרכים לעקוף אותו החוק היבש אומר (ובצדק רב לדעתי) שתרומת איבר מהחי מותרת רק ממניעים 'אלטרואיסטים'.

למה שמתי את המילה אלטרואיסטים בסוף הפסקה הקודמת במרכאות? כי כמו שפיבי בופה גילתה על בשרה באחד הפרקים של 'חברים' אין בעולם מעשה שנובע לחלוטין משיקולים אלטרואיסטים, לעיתים מדובר באינטרס קר שנועד להשגת מטרה חומרית כלשהי ולפעמים מדובר בצורך להרגיש שאתה בן אדם. נכון שאין דבר שאני רוצה יותר בעולם כולו מאשר לתת לאותו קרוב משפחה סיכוי לחיים נורמלים אבל אני מניח שבמידה לא מבוטלת ישנה השפעה גם לעובדה שאם לא אעשה זאת לא אהיה מסוגל לחיות עם עצמי בשלום. וכאן אנחנו חוזרים להגדרת מוסר כליות בראש

רשומה זו...

טוב, הפוסט הזה התארך קצת מעבר למה שתיכננתי, אז בפוסט הבא אנסה להתעסק קצת בקונפליקט הפנימי בין תחושת המחוייבות לאותו קרוב משפחה והרצון לעשות מעשה למענו ולבין המחוייבות והאחריות שיש לי כלפי אשתי והילד/ה שהיא נושאת ברחמה...

ביי בינתיים

עם או בלי קשר הנה קישור לאתר של המרכז הלאומי להשתלות ואדי- תעשו טובה, תצטרפו- אתם יודעים שלמרות המודעות הגוברת אחוז החתומים על כרטיס תרומת איברים בישראל נמוך פי כמה מהאחוז במדינות מערביות?